רבי שמעון בר יוחאי - קווים לדמותו ומשנתו

​ 

לאחר שתקראו את הנאמר על ר' שמעון בר יוחאי
רשמו 5 עובדות חשובות שלמדתם עליו

1.
2.
3.
4.
5.

רשב"י ול"ג בעומר

בימנו קשור שמו של התנא רבי שמעון  בר יוחאי, בחגיגות ל"ג בעומר יותר משהוא קשור לתורתו, ומדי שנה בשנה ביום הזה עולים אלפי יהודים למירון ומשתטחים  על קברו.
רוב העם מכירים אותו כאיש המסתורין והסוד: 
הוא האיש שעולים לקברו מאמינים שבכחו לרפא חולים,  להשלים בין איש לאשתו, להמציא פרנסה ברווח וכדומה.
אך כמו שנראה, רבי שמעון בר יוחאי עסק רבות לא רק  בתורת הנסתר אלא גם בהלכה ובאגדה.
כמו כן היה מעורב בחיי הצבור ובהתנגדות לרומאים.

אישיותו של רשב"י
תנא מפורסם בדור התנאים הרביעי.
מגדולי תלמידיו של רבי עקיבא שלמד אצלו בישיבתו בבני ברק במשך  13 שנה יחד עם חבירו חנניה בן חכינאי.
רבי שמעון בר יוחאי היה מהתלמידים הצעירים שעוד היו בתקופת יבנה.
עיקר פעולתו היתה בימים שלאחר מלחמת בר כוכבא, ובזמן שלטון הרומאים על הארץ והגזרות הקשות שהם גזרו.
שמו מוזכר בהלכות רבות בכל התחומים וגם ספר הזוהר מיוחס לו.
מכאן  רואים שהיה רשב"י בקי גם בתורת הנגלה וגם בתורת הנסתר.
רשב"י הוא אחד מהחכמים הפוריים ביותר. תורתו מרובה.
רשב"י הוא שחיבר את ה"סיפרי" - מדרש  הלכה לחומשים במדבר ודברים
"דאמר רבי יוחנן סתם ספרי רשב"י... אליבא דרבי עקיבא".
נוסף לכך,  קימת "המכילתא דרשב"י". המכליתא הוא מדרש  הלכה לספר שמות.
כשנתפס רבי עקיבא למלכות הושב בבית הסוהר.
הלך רבי שמעון אחריו ללמוד תורה מפיו. סירב ר' עקיבא ללמד את רבי שמעון  תורה בבית הסוהר כי פחד שיתפסו גם את רבי שמעון אבל רבי שמעון הפציר
בו מאוד עד שלמדו תורה גם בבית הסוהר.
רבה היתה השפעתו של רבי שמעון בר יוחאי על דורו.
לפי המסורת נפטר רבי שמעון בר יוחאי ועלתה נשמתו בטהרה השמימה ביום ל"ג בעומר. 

מתורתו של רשב"י
רשב"י הוא אחד מהחכמים הפוריים ביותר, תורתו מרובה כמעט בכל דף בגמרא אנו מוצאים את רשב"י המכונה בקיצור ר' שמעון. 
רשב"י העריך מאוד את לימוד התורה, וכמו שנראה מהמקורות הבאים:
"ר' שמעון אומר: שלושה שאכלו על שולחן אחד, ולא אמרו עליו דברי תורה,  כאילו אכלו מזבחי מתים אבל שלושה שאכלו על שולחן אחד,  ואמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו משולחנו של המקום ברוך הוא...". 
(מסכת אבות פרק ג משנה ד')

 

רואים אנו שאפילו בשעת אכילה סבר רשב"י שצריך לעסוק בתורה.
וכן במשנה ז': "ר' שמעון אומר המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה, ומה נאה ניר זה, מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו".
וכן אנו מוצאים במדרש בראשית רבא:
"תני ר' שמעון בר יוחאי אומר: אין עץ (עץ החיים) (פרשה יב פסקה ו)  אלא תורה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה". 
תורתנו היא תורת חיים! משני מקורות אלה וכן מסיפור המערה אנו למדים שר' שמעון ייחס חשיבות רבה מאוד ללימוד התורה.
ומידותיו ערך עליון:   למרות כל זאת ראה רשב"י בשם הטוב שאדם קונה לעצמו על ידי מעשיו  "ר' שמעון אומר: שלושה כתרים הם, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות,  מבטיח לנו רשב"י שכר גדול על לימוד התורה:  (פרק ג משנה יג)  וכתר שם טוב עולה על גביהן."
 "אומר ר' שמעון בן מנשיא משום ר' שמעון בר יוחאי: הנוי, והכוח, וכן:   (מסכת אבות פרק ו משנה ח)  והעשר, והכבוד והחכמה, והזקנה, והשיבה, והבנים, נאה לצדיקים ונאה לעולם."
(בראשית רבה פרשה מט ) "תני רבי שמעון בר יוחאי אומר: כל מי שיש לו בן יגע בתורה כאילו לא מת".
רואים אנו שכח התורה כל כך גדול עד כדי כך שהיא היא ההמשכיות של האדם.
היה חשוב לרשב"י שכל אדם גם אם הוא לא למד תורה יתקרב אל ה', ולכן מזהיר אותנו רשב"י: "רשב"י אומר: הוי זהיר בקריאת שמע ובתפילה."
קריאת שמע היא קבלת עול מלכות שמים, ובתפילה האדם מראה על אמונתו 
הגדולה בה', שרק ה' יכול למלא את משאלותיו, וזוהי חשיבות המצוות  האלה המקרבות אותנו לה', ולכן: 
 "כשאתה מתפלל, אל תעשה תפילתך קבע, אלא רחמים תחנונים לפני המקום ברוך הוא."
(מסכת אבות פרק ב משנה יג)
רשב"י הכיר בגדולתו בתורה במצוות ובמעשים הטובים, ורצה שילמדו ממנו תלמדיו, ויגיעו לגדולתו.
על כן אנו מוצאים בשמו את המשפטים הבאים:
 "אמרו משום רבי שמעון בר יוחאי: יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין
 מיום שנבראתי ועד עכשיו, ואלמלי אלעזר בני עמי - מיום שנברא העולם 
 ועד עכשיו, ואלמלי יותם בין עוזיהו עמנו - מיום שנברא העולם ועד סופו".
  (מסכת סוכה דף מה')

  וכן: "אמרו משום רשב"י: ראיתי בני עליה והם מועטים: אם אלף הם -
 אני ובני מהם, אם מאה הם - אני ובני מהם, אם שנים הם - אני ובני הם".
 וכן אנו מוצאים במסכת גיטין (דף סז'):
  "וכן אמר רשב"י לתלמידיו שנו מידותי, שמידותי תרומות
 אומר רשב"י :     מתרומות מידותיו של ר' עקיבא."  
 "גדול השלום שכל הברכות כלולת בו שנאמר ה'
 עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום."  
  (ויקרא רבא פרשה ב)

למרות שרשב"י התנגד לרומאים בכל כוחו וקינא לתורה,
- השלום היה חשוב לו, אך הוא רצה אמת וקודם רצה שלום של בית. 
שלום של  בשלום כזה כלולות כל הברכות.                          

 

תורה ועבודה במשנתו של רשב"י  
מספרת הגמרא על מחלוקת מפורסמת בין רשב"י לר' ישמעאל:
"ת"ר: 'ואספת דגנך' מה ת"ל? לפי שנאמר "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך"   
יכול הדברים ככבתבן? (האם זה אפשרי?)  
ת"ל ואספת דגנך הנהג בהן מנהג דרך ארץ (תורה ועבודה) דברי ר' ישמעאל. 
רשב"י אומר: אפשר האדם חורש בשעת חרישה וזורעה בשעת זריעה וקוצר בשעת  קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה?! אלא בשעה 
שישראל עושים רצונו של מקום - מלאכתן נעשית על ידי אחרים... ובזמן שאין 
ישראל עושים רצונו של מקום - מלאכתן נעשית על ידי עצמן שנאמר 'ואספת דגנך', ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית  על ידם... אמר אביי: הרבה עשו כר' ישמעאל ועלתה בידם (הצליחו), כרשב"י - ולא עלתה בידם (לא הצליחו)."
רואים אנו מכאן על אהבתו הגדולה של רשב"י ללימוד התורה  (מסכת ברכות דף לה עמ' ב) ועל אמונתו הגדולה של רשב"י בשכר המגיע לעם ישראל כשהוא לומד תורה. 
על בטחונו הגדול שאם עם ישראל לומד תורה באמת - מלאכתו נעשית על ידי 
אחרים. וזוהי לפי רשב"י מטרתו של עם ישראל בעולם: לא לעבוע במלאכת כפיים אלא לעסוק בתורה. "הרבה עשו כר' ישמעאל ועלתה בידם, כרשב"י ולא עלתה בידם". - מסבירים המפרשים: דרכו האידאלית של רשב"י לא מתאימה להמון עם ישראל בזמן שאנו חיים בו, ולכן הרבה שעשו כרשב"י לא עלתה בידם  - אבל דרכו מתאימה ליחידים שמוכנים לעזוב הכל ולהקדיש את חייהם ללימוד התורה כמו שעשה רשב"י בעצמו.

יחסו של רשב"י לארץ ישראל 
רשב"י אהב את ארץ ישראל אהבה עזה.
רשב"י הבין את ערכה של ארץ ישראל ואת סגולתה הגדולה בגלל שה' בחר  בה וקידש אותה מכל הארצות וזאת נראה מן המקורות הבאים:
 "רשב"י פתח: "עמד וימודד ארץ" מדד הקב"ה את כל הארצות  וכן: )  ולא מצא ארץ שראויה לינתן לישראל אלא ארץ ישראל".  
"תני רשב"י אומר: שלוש מתנות טובות נתן ה' לישראל  וכולם לא נתנן אלא על ידי יסורים. ואלו הם:  
( ויקרא רבה ח) תורה, וארץ ישראל, והעולם הבא."
 בשני מקורות אלה מסביר לנו רשב"י את הקשר החזק בין העם הקדוש - עם ישראל, לבין הארץ הקדושה - ארץ ישראל.     
מעלתה של ארץ ישראל כל כך גדולה והמצווה שהאדם מצווה לשבת בארץ ולהתישב בה כל כך חשובה עד כדי כך שאסור לצאת ממנה אלא אם קורה מצב של פיקוח נפש, וכמו שאומר לנו רשב"י במקור הבא: 
"תנו רבנן אין יוצאים מהארץ לחו"ל אלא אם כן עמדו סאתים בסלע.
אמר רשב"י אימתי? בזמן שלא מוצא ליקח, אבל בזמן שמוצא ליקח -אפילו אם עמדה סאה בסלע לא יצא"
 וכן היה אומר רשב"י: אלימלך מחלון וכליון  גדולי הדור ופרנסי הדור היו, ומפני מה נענשו? מפני שיצאו מהארץ לחו"ל. . ..
 (מסכת בבא בתרא)
  
 אומר לנו רשב"י שמרוב אהבת ה' אותנו ואת ארצנו הקדושה נתן ה' לארץ את כל האוצרות ואת האפשרויות להצמיח כל טוב. 
וכך אנו קוראים בספרי: "רשב"י אומר: תבל זו ארץ ישראל, שנאמר:  
"משחקת בתבל ארצו", ולמה נקרא שמה תבל? 
שהיא מתובלת בכל: שבכל הארצות יש בזו מה שאין בזו, ובארץ ישראל
לא חסר כלום, שנאמר: "לא תחסר כל בה."   
ועוד אומר רשב"י: ארץ ישראל יש בה הרים וגבעות מפני שבבקעה אפשר לזרוע רק בית כור אחד. ואילו בהר אפשר לזרוע מהצפון ומהדרום ובמזרח ובמערב ולמעלה, וכך הכמות היא פי 5 .
ועוד אומר רשב"י בשבח ובשפע של ארצנו: "רשב"י אומר ארץ ישראל מחולקת  
ל-12  חלקים לכל שבט חלק אחד ולא דומה טעם הפירות בחלק זה לחלק זה.
לפי כל המקורות שהבאנו רואים אנו עד כמה אהב רשב"י את ארץ ישראל ועד
כמה היה חשוב לו שעם ישראל העם הנבחר יחיה על ארצו - הארץ הנבחרת. 

יחסו של רשב"י לעם ישראל
"תני רשב"י אומר: בא וראה כמה חביביו ישראל לפני הקב"ה, שכל מקום שגלו שכינה עמהם שנאמר: 
"הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים. . ." ואף כשהם עתידים להגאל שכינה עמהם שנאמר: 
( מסכת מגילה דף כט)  "ישב ה' אלוקיך את שבותך . . ." 
מכאן רואים שגם כשהקב"ה מגלה אותנו הוא תמיד נשאר עמנו  וכך אנו מבחינים שלא רק ארץ ישראל חשובה להקב"ה אלא גם עם ישראל. 

 המשיל רשב"י את עם ישראל ל:  
 "משל לבני אדם שהיו יושבים בספינה.
נטל אחד מהם מקדח והתחיל קודח תחתיו.   
אמרו לו חבריו מה אתה יושב ועושה? 
 אמר להם: מה אכפת לכם לא תחתי אני קודח?!
 (ויקרא רבא ד) אמרו לו שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה"..
מלמד אותנו רשב"י על האחדות השוררת בעם ישראל:  
אדם שעושה מצוה - משפיע לטובה על כולם,  
 ואדם שעושה חטא או עבירה ח"ו משפיע על כולם לרעה! 
 מכאן אנו למדים: כל ישראל ערבים זה לזה!.      

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
Dedicated by Rabbi Dr. Joseph and Blanche Katz Renov in honor of the Children of AMIT