בבסיס תכנית 'עיר ללא אלימות' שוכנת ההבנה שאלימות ועבריינות הן תופעות מורכבות ורב-מימדיות ולכן גם ההתערבות למניעתן כרוכה בראייה מורכבת ורב מימדית. הנחת היסוד בבסיס המהלך הלאומי היא כי המפתח להתמודדות יעילה עם אלימות ועבריינות היא ראייה הוליסטית ויצירת רצפים של תחומי פעילות (אכיפה, הגנה, חינוך, טיפול, מניעה והסברה), מסגרות ארגוניות (משרדי ממשלה, רשות מקומית, ארגונים בתוך הרשות) והתמודדות עם מחוללים (אישיים, בין-אישיים, תרבותיים, דמוגרפיים וכו').
כיום הארגונים והמנגנונים השונים העוסקים בנושא ברמת המטה והשטח פועלים בעיקר באופן נפרד ועצמאי וברמה פרוייקטלית ולא כוללת מול סוגי אלימות, סוגי אוכלוסיות, זירות שונות ומערכות ארגוניות שונות. על מנת לבנות את הרצפים הנדרשים נדרש ריכוז מאמץ בהקניית ידע, בניית משאבים ובתשתיות ארגוניות.