"לכל אדם ישנה"

"לכל אדם ישנה" - חינוך אליטסתי או אינטגראטיבי?
הקדמה
לפני כשבוע זכינו לקיים דיון עם חלק מראשי הישיבות והאולפנות, בנושא 'חינוך אליטיסטי או אינטגרטיבי'. הנושא בוער ביותר, ובדיונים מוקדמים במחוזות שונים, בשיחות עם ראשי המוסדות, נשמעה אי נחת מהמצב הקיים. למסקנות הדיון יש  השלכות אופרטיביות משמעותיות ביותר. כמו: אופן קבלת התלמידים, מה האחריות של כל מוסד לקבלת כל התלמידים בחמ"ד, פתיחת בתי-ספר חדשים ועוד.
הנושא הוא רחב, גלובלי ועתיק יומין. ננסה להרחיב מעט, ולהגיע לשדה החינוך-  שבו אנו עוסקים במסגרת החמ"ד.
בגילוי נאות, חשוב לציין, שהדיון איננו אקדמי וחשיבתי בלבד ( אף על פי שיש לכך ערך רב - הליבון ההדדי, החלפת הדעות והרצון לזהות את האמת החינוכית שלפיה יש לנהוג, הם בסיס הכרחי לכל שינוי).
הנהלת החמ"ד הקימה ועדה בשם: " לכל אדם ישנה". מתוך אחריות כוללת על כלל תלמידי החמ"ד, שלכל (!) – את כולם  יש לנו אחריות  ללמד.
הדברים כאן משמשים כרקע עיוני בלבד. את המשמעויות המעשיות, נעביר באופן אחר.

 

רקע כללי למושג אינטגרציה
פרנקנשטיין (1976) כתב על גישות שונות להסברת המושג "אינטגרציה".
יש טוענים, כי אינטגרציה פירושה היטמעות והיכללות של חלקי שלמות בשלמות, הנחשבת כנתונה מראש. הטוענים כך חושבים, כי החברה השולטת (היא "השלמות הנתונה מראש") רשאית וחייבת לבטל את הייחודיות של כל חלק בדרך הכפייה או החינוך המוכתב בידיה.
אחרים רואים בצורך "לתזמר" את החלקים בתוך השלמות הנתונה, אגב שמירה על ייחודיותו של כל חלק.
תנועות לאומיות מרבות להשתמש במושג במשמעותו הראשונה. הן רואות "באופי הלאומי" או במערכת הערכים של האומה, כוח מאחד, מכנה משותף של כל היחידים, בלא להתחשב בהבדלי כישרון, מעמד והישגים.
האידיאולוגיה הדמוקרטית – הפלורליסטית משתמשת במשמעות השנייה של המושג "אינטגרציה". היא רואה בהבדלים – ולא רק בהבדלים בין יחידים, אלא גם בהבדלים בין תת קבוצות של החברה או של התרבות – משום יתרון ולא משום חיסרון לגבי השלמות, שבתוכה כל יחיד וכל תת קבוצה קיימים בזכות עצמם.
ואולם זכות זו היא זכות להיות שונים ולא זכות להשיג מעמד חברתי שווה למעמד שבני הקבוצה השולטת יכולים להשיג. לכן מעוררת "הזכות" הזאת רגשי טינה מלווים הרגשות של הפליה ואי צדק.
כדי להסביר זאת טוב יותר, נשתמש במושג "אינטגרציה אופקית" ו"אינטגרציה אנכית".
"אינטגרציה אנכית" – משמעותה שהחברה מתפקדת כהלכה, כל אחד נמצא במקומו הטבעי והמתאים לו. אינטגרציה לפי הגדרה זו, אומרת שיש שילוב , אך זה לא מחייב שוויון!
זה לא אומר שאין היררכיה! יש פתגם מפורסם שתורגם מערבית "אם אתה אומר שאני אמיר מי ינהיג את החמור" ...  כל אחד יעשה את תפקידו . . . וזו האינטגרציה המקובלת באידיאולוגיה הדמוקרטית הפלורליסטית.
לעומתה "האינטגרציה האופקית"- היא האינטגרציה המאפשרת לכל אדם /קבוצה את מקומה באופן שוויוני לאדם/ לקבוצה האחרת.
אינטגרציה בתחום ההוראה
זהו תחום רחב מעבר לנושא העיקרי שבו אנו מתכוונים לעסוק. רק נסביר את משמעות המושג.
בתחום ההוראה יש למושג אינטגרציה שתי משמעויות -  א) אינטגרציה הקשורה לתהליך של הפנמה המביאה באופן הדרגתי לידי תלות הדדית בין כל תוכני הלמידה בתוך שלמות המכונה "ידע מופנם". ב) התכונות של יחס הדדי בין כל התכנים הנלמדים בהקשרים שונים ומשתנים עד שהתכנים הנלמדים עומדים לרשותו החופשית של הלומד.
אינטגרציה בתחום החינוך
בתחום החינוך  (להבדיל מתחום ההוראה) השאלה אם החינוך הוא אליטיסטי או חינוך אינטגרטיבי, זו שאלה קריטית עם השלכות מרחיקות לכת.
יש סיבות רבות מדוע יש לחייב חינוך סגרגטיבי . חז"ל אמרו "כשם שאין פרצופיהם שווים כך אין דעותיהם שוות"- די מתבקש שכל אחד יוכל לקבל את החינוך המתאים לו.  "חנוך לנער על פי דרכו". נוכל למצוא כמה נושאים שבהם יהיה הבדל בין תלמידים שונים:
א) רמת יכולת שונה - יש תלמידים שהישגיהם הלימודיים נמוכים, ויש תלמידים ברוכי כישרונות, וכי ניתן להתעלם מפערים אלו במערכת חינוכית כשבמרכז עומדת הלמידה?
ב) התאמה לימודית/אינטליגנציה שונה – מריבוי האינטליגנציות של גרדנר למדנו שאנשים שונים הם בעלי אינטליגנציות שונות. יש מי שיכולתו המרכזית היא קוגניטיבית, והאחר  היא מוסיקלית, או התמצאות בסביבה ובמרחב וכדומה. יש מקום אפוא לתת ביטוי לכל אחת מהאינטליגנציות וללמד באופן ובצורה המתאימים לכל אינטליגנציה...
ג) נטיות שונות -  יש תלמידים האוהבים ללמוד, ויש שאינם אוהבים ללמוד. כדי לתת מענה לשתי קבוצות אוכלוסיה אלו יש מקום לחנכם בבתי גידול נפרדים.
ד) רמה רוחנית שונה – יש תלמידים המגיעים מבתים מסורתיים, יש תלמידים הגדלים בבתים שבהם ההורים תלמידי חכמים ואנשי תורה והלכה, ויש לאפשר לכל בית למצוא את המוסד החינוכי המתאים להלך הרוח, ולרמת "הדתיות" המתאימה לו.
ניתן היה להוסיף עוד ועוד פרמטרים המאפשרים למצוא חלוקות ותת חלוקות לפתיחת מסגרות ייחודיות, היוצרות בתי מדרש למחוננים "דוסים" ולמחוננים ברמה רוחנית נמוכה יותר, לתלמידים בעלי קשיי למידה ברמה רוחנית א-ב, וקשיי למידה ברמה רוחנית א+ ועוד ועוד.
אפשר  לנסות לנמק כל אחת מהטענות בעד חינוך סגרגטיבי שהובאו לעיל.
כמו למשל  - אפשרות לראות בחיוב בית ספר המתמחה באינטליגנציה מסוימת (בית ספר לספורט, בית ספר למוסיקה וכדומה), בהקמת מסגרת ייחודית לתלמידים בעלי קשיי למידה מאובחנים על מנת לתת להם את המענה המקצועי הנכון.
אך דומה שנושא האינטגרציה בדיון השגרתי הנעשה במקומותינו, שייך למחלוקת המפורסמת בין רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה (ברכות כ"ח). הגמרא מספרת שכאשר התמנה ראב"ע לנשיא במקומו של ר"ג, השתנו סדרי הקבלה לבית המדרש: "אותו היום סילקוהו משומר הפתח וניתנה להם רשות לתלמידים להיכנס, שהיה רבן גמליאל מכריז ואומר: כל תלמיד שאין תוכו כברו – לא יכנס לבית המדרש. ההוא יומא התווספו כמה ספסלי. חד אמר: התווספו ארבע מאה ספסלי, וחד אמר: שבע מאות ספסלי".
באופן פשוט לכאורה – זו הסיבה לסגרגציה, ולא השתנה הרבה מאז ועד היום...
הדיון העומד על הפרק הוא:
חינוך אליטיסטי, ליחידי סגולה, "למתאימים", ל"רוחניים", וכו' וכו' – או חינוך לכול. לכל מי שחפץ ללמוד במוסד חינוכי דתי/ תורני?
חינוך הממיין ומקבל לשעריו תלמיד אחד מתוך שניים? מתוך ארבעה? מתוך שמונה תלמידים המבקשים להתקבל, או חינוך הפותח את שעריו "לכל מי שרוצה ליטול "?
ייתכן שהגישות השונות הנעוצות במחלוקת של ר"ג וראב"ע- יש להן מקורות עוד קדומים יותר: בתי המדרש של בית שמאי ובית הלל חלקו בכך: "בית שמאי אומרים- אל ישנה אלא למי שהוא חכם, בן אבות ועשיר, ובית הלל אומרים לכל אדם  ישנה, שהרבה פושעים היו בהם בישראל והתקרבו לתלמוד תורה ויצאו מהם צדיקים חסידים וישרים" (אבות דר' נתן פ"ג).
 
המניעים בחינוך סגרגטיבי
משום שבאופן מעשי, במערכת החינוך הממ"ד,  החינוך האליטיסטי הוא המבוקש, והוא זה שלא מפסיק להתחלק להתפצל כשכל תת קבוצה מחפשת ומוצאת "ניואנס" שונה מזה של זולתה. חשוב למצוא מהי החשיבה הרוחנית העומדת בבסיס גישה זו. ייתכן ובית שמאי, רבן גמליאל ואולי גם חלק ממובילי הדרך בימינו – רואים חובה להעביר את התורה בצורה הנכונה והטהורה. האחריות לתורה שתישמר ותילמד באופן השלם ביותר, גם אם זה בא "על חשבון" העם. ייתכן שגישה זו מבקשת להיות פתוחה רק למתאימים, כדי לדאוג לכלל ישראל בעתיד. יש מן הסתם מחשבות נוספות פחות אידיאולוגיות העומדות בבסיס חשיבה זו, למשל: חברה הנמצאת בעיצומו של תהליך "הפרטה" בכל התחומים, כשהשוק חופשי לתחרות בלתי מוגבלת, מבקשת לעבור תהליכים אלה גם בתחום החינוך. אנו מצויים בתוך חברת שפע, שפע כלכלי ושפע רוחני והם מובילים לחינוך אליטיסטי ובדלני...
פעמים – מה  שמניע את ההורים לחנך את ילדיהם בחינוך אליטיסטי, ממיין – זו התחושה הפשוטה: "אנחנו בתרבות אחרת...הבן שלי ילמד עם הבן שלו?... משם? " וכדו'.
המניעים לחינוך אינטגרטיבי
אני מתקשה להבין כיצד ידעו בית שמאי מיהו העניו האמיתי שאותו מכניסים לבית המדרש? איזה סוג של "מכשיר רנטגן" היה בידי שומר בית המדרש של ר"ג שידע מיהו זה "שתוכו כברו"? מה חשב ר"ג על ארבע מאות תלמידי בית המדרש שלא התקבלו, היכן הם ילמדו? מה עם תחושת הכישלון שלהם? אולי זה ירחיק חלק מהם מלרצות ללמוד תורה? (בדיון שהייתי שותף לו בעבר – שאלתי ראש ישיבה "סלקטיבית" – מניין יש לך "דתומטר" להכריע מי מתקבל ומי לא  וכי לא למדנו ש"אדם יראה לעיניים והשם יראה ללבב"?).
א) שמעתי בשם הרב פרום שהתייחס לגמרא במסכת ברכות  (במחלוקת של ר"ג וראב"ע ) כשנתמנה ראב"ע יש מ"ד שהוסיפו ארבע מאות ספסלים לבית המדרש ויש מ"ד שהוסיפו שבע מאות ספסלים – הוא הסביר שבפועל נוספו רק ארבע מאות ספסלים לבית המדרש, ושלוש מאות תלמידים למדו קודם בבית המדרש. אלא שלמ"ד השני – גם השלוש מאות תלמידים שלמדו קודם בבית המדרש הפכו לתלמידים חדשים... וזה נפלא! מיהו שקבע שהיבדלות טובה ל"חזקים" ופוגעת בחלשים, ייתכן שהחינוך האלטיסתי פוגע גם בתלמידים ה"אליסטיתיים" !! אנחנו מחונכים לומר "שכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמיים זה מזה" "וכולם מקבלים"! ה"צפוניים" וה"דרומיים"... העשירים והעניים, מי שאוכל קטניות בפסח ומי שלא אוכל...דברי חז"ל "היזהרו מבני עניים שמהם תצא תורה" – זו לא אפשרות בלבד, זו אמירה שדווקא בנקודת החוסר שם נוצרת שקיקה, ומנקודת הפשטות ניתן להגיע לאמת גדולה יותר!
ב)  אנחנו נהנים לקיים ימי עיון, סימפוזיונים ודיונים "כיצד מגיעים לכלל ישראל", "היכן האחריות שלנו לכלל ישראל" ועוד ועוד- בדרך כלל הפתרונות הם או "הדיון היה טוב" ,,, במקרה טוב יותר נרשמים לתכנית "פנים אל פנים"... זה נראה במחשבה שנייה מעט מתנשא, ומעט לא אמיתי... במקום ללמוד עם עם ישראל כולו, להשפיע ולקבל, להכיר ולהיפתח לסביבה באופן כן ואמיתי- ואז, לא כהצהרה – אלא כמציאות חיים להכיר ולאהוב כל אחד מישראל, אנחנו לומדים בבתי מדרש של ר"ג, אך לא בטוח שאנו עומדים בקריטריון של "תוכו כברו"...
ג) החברה הישראלית מחולקת לחלקים וחלקי חלקיקים, משופעת בקבוצות ותת קבוצות.
חינוך סגרגטיבי מעמיק את הפער, את חוסר ההיכרות ולעיתים את השנאה. חוסר המפגש בין גווני אוכלוסיה שונים משאיר את הסטריאוטיפים על כנם, ודור שני ושלישי גדל תוך ניכור וזרות בין קבוצה אחת לחברתה. אנחנו מחונכים על דברי הרב זצ"ל במאמרו "מסע המחנות" – שהפרדה בין הקבוצות השונות (ואין לכך משמעות אם הקבוצות מכונות "דתיים וחילוניים" או "חלוקה עדתית סוציו אקונומית" וכדו') היא עצמה עבודה זרה. זו האחריות לחינוך ילדינו. חינוך סגרגטיבי מגדיל את הפער ומחנך לא נכון. פילוסוף צרפתי אמר שמה שפעם נקרא גזענות היום זה נקרא "תרבות אחרת" ... פשוט מכבסים את המילים...
ד) התלמיד הוא "קבוע" או "משתנה"?  אנו משתדלים לעסוק בחינוך, ומאמינים בשינוי. בסיס תפיסת עולמנו שהתלמיד הוא טוב, ו"חלק אלוה ממעל" מצוי בתוכו. הראייה הנכונה, חיזוק התלמיד, האווירה הנכונה שאנו מנסים ליצור, העין הטובה, האהבה הגדולה שאנו משפיעים עליו והאתגר המתאים- כל אלה מסייעים לתלמיד לגלות את כוחותיו הטובים הטמונים בו. זהו תהליך שניתן לראותו מול עינינו: "התלמידה שהגיעה בט' היא לא אותה תלמידה שמסיימת בי"ב"... איך ניתן לקבל /לא לקבל תלמיד על פי מצבו העכשווי? באמון מלא בתלמיד, בהקשבה למצוקותיו וברצון גדול לסייע לו הוא יגיע לשיא פריחתו, הרי זו היא עבודתנו! וכן במסכת בבא בתרא כ"א, ע"א: "רב שמואל בר שילת אמר – מי שלא קורא שיישאר בצוותא עם חבריו לכתה". אמר רש"י: אינך זקוק לייסרו יותר מידי ולא לסלקו מלפניך, אלא ישב עם אחרים בצוותא, וסופו לתת ללב". תלמיד, באווירה המתאימה, מתוך אימון מלא בו, "בסופו לתת ללב".
מנהיגי חינוך יקרים.
כולנו עובדים במסירות נפש גדולה, ורואים שליחות גדולה בחינוך ילדינו לתורה ומצוות. כולנו מתכוונים לשם שמים, ורוצים לעשות הכל בצורה הנכונה ביותר "ללמוד וללמד לשמור ולעשות". הדברים מהווים פתח ראשוני למחשבה, ובסיס לעיון בנושא.
מתוך הדיון, החשיבה המשותפת, והאחריות לכלל ישראל, ננסה יחד ללכת בכיוון שיש בו כדי לסייע לילדינו מחד גיסא, ולהשאיר את הייחודיות החינוכית של כל מוסד מאידך גיסא. היכולת לנסות לשלב בין שני כיווני המחשבה תחזק את החינוך. התוצאה היא פחות תלמידים שיקבלו תשובות שליליות ממוסדות החינוך שאליהם הם נרשמים. יותר תלמידים ילמדו במוסדות החינוך שביקשו. התחרות בין מוסדות החינוך השונים תיפסק ויותר תלמידים ילמדו בחמ"ד.
נשתדל, נתפלל, נעשה כל שביכולתנו להגיע לכל אחד מבנינו ומאחינו, שיזכה להתחנך לתורה ומצוות.
אשרינו שאנו זוכים.
                                                                                             
המשך הצלחה בעבודת הקודש,
אברהם
 

 

Dedicated by Rabbi Dr. Joseph and Blanche Katz Renov in honor of the Children of AMIT