עקרונות יסוד בהבנת תפקיד המבוגרים במניעת אלימות

(מעובד על פי הספר "לכבד ולהגן בהוצאת מכון ג'ונסון - ארה"ב)

 

בית ספר מוגן, בטוח, תומך ומאפשר לימודים תקינים מעיד על נוכחות ושליטה סביבתית.
אווירת המוגנות והצמיחה ניכרת בנוכחות הפעילה המבוגרים בבית הספר, בתחושת האכפתיות שלהם לגבי המתרחש בו, בתחושה שהשקעתם בבית הספר יקרה להם ופירותיה הם בבואה של מחויבותם לחינוך.

 

חמש תכונות מאפיינות מבוגרים המסוגלים לבסס נוכחות ושליטה סביבתית:

 

אמינות
אמינות פירושה הלימה נראית לעין בין הערך המוצהר לבין ההתנהגות בפועל.
מבוגרים אמינים אומרים מה שהם מתכוונים ומתכוונים למה שהם אומרים. מעבר לכך הם גם עושים מה שהם אומרים שיעשו. המוטו שלהם הוא: "הייה נאמן לעצמך". הם אינם מציגים דמות אחת בציבור ודמות אחרת בחייהם הפרטיים.
מבוגרים אמינים אחראים לבחירות שלהם ולמעשים שלהם. הם אינם מאשימים נסיבות ואנשים אחרים בבעיותיהם. הם אינם מחפשים הנחות על הטעויות שלהם. כאשר הם נכשלים, הם מכירים בטעויותיהם ומקבלים אחריות על התוצאות.
הם מבקשים סליחה כאשר זה נדרש.
אנשים צעירים בדרך כלל עוד לא פיתחו יכולת לחיות את האמת העצמית שלהם ולכן הם מתקשים להגיע  לדרגת הביקורת העצמית והכנות של המבוגרים. לכן חשוב שהמבוגרים יהוו בשבילם דוגמה אישית.
כדמויות לחיקוי, עשויים מבוגרים אמינים להועיל רבות לצעירים, ומבוגרים בלתי אמינים  - עלולים להזיק.
מבוגרים לא אמינים דורשים לפעמים מהתלמידים לקיים הוראות שהם עצמם אינם מקיימים אותן (עשה כפי שאני אומר, לא כפי שאני עושה). המסרים הכפולים יוצרים אווירה של בלבול וחוסר יציבות.
מבוגרים אחרים, שיש להם צורך עז למצוא חן בעיני תלמידיהם, נכנעים ואינם אוכפים חוקים ועקרונות כדי להימנע מהתנגשות עם תלמידיהם.  הצעירים נבוכים ומאוכזבים, וברמה מסוימת אף מזלזלים במבוגרים אלה, שאינם עומדים על דעתם.
קל לאבד אמינות וקשה מאוד לזכות בה מחדש.
אמונה - שכנוע פנימי
היכולת לשנות את גישתם של תלמידים לאלימות מקורה במעשים עקביים של מבוגרים אמינים הפועלים על בסיס אמונה פנימית שאלימות היא תופעה שלילית, שאין לסבול אותה ויש דרכים למנוע אותה.
אמונה איתנה פותחת נתיב לפעולה עקבית. אנשים בעלי אמונה איתנה לגבי מה נכון ומה מוטעה נתפסים בעיני הזולת כבעלי עקרונות הדבקים בערכים שהם מאמינים בהם.
הם מצליחים ליישם נוכחות ושליטה סביבתית והתלמידים בדרך כלל "זורמים" איתם. בכך הם תורמים לאווירת היציבות והמוגנות.
עקביות
מבוגרים עקביים נאמנים לעקרונותיהם. תלמידים  יכולים לנבא מה יקרה אם הם יפרו אחד מהעקרונות. הם גם יכולים לבטוח במבוגר עקבי שלא יקבל החלטות שרירותיות והפכפכות.
בבית הספר, כמו במשפחה, עקביות היא גורם מכריע לגבי משמעת יעילה. ללא עקביות תיכשלנה השליטה והנוכחות הסביבתית. פירוש הדבר שכל המבוגרים בבית הספר חייבים להסכים על האמצעים שיינקטו כאשר מתרחשת התנהגות אלימה. כמו כן על המבוגרים לבצע ולהשלים  בעקביות את הטיפול בהתנהגות זו בכל פעם ובכל זמן. אכיפה שאינה עקבית אינה מאפשרת לצעירים ללמוד מטעויותיהם. צעירים זקוקים לראות קשרים ברורים, שניתנים לניבוי, בין מעשיהם לבין התוצאות הידועות מראש של מעשים אלה.
כאשר מטפלים בצעירים בחוסר עקביות,  הם לומדים לעשות מניפולציות  על המערכת, ובמקום להרגיש מוגנים ובטוחים, הם מרגישים מבולבלים ומלאי תרעומת כלפי המבוגרים, ואינם נותנים בהם אמון.
בעקבות מעשים עקביים ודוגמה אישית של המבוגרים יפסיקו גם התלמידים את האפשור ולא יהיו סובלניים כלפי התנהגות אלימה.
רגישות, חיזוקים ותמיכה
אדם בעל רגישות חש את סבל הזולת ואת צרכיו. בני נוער מצפים  לרגישות מצד המבוגרים כלפיהם. לכן אין זה מפתיע שבני נוער מוכנים להקשיב לאנשים המגלים כלפיהם רגישות, ואף מוכנים לשנות בשל כך את התנהגותם.
תלמידים יכולים לפעמים לפרש רגישות והתחשבות כחולשה שמאפשרת מניפולציות.
כוונתנו לומר שאין סתירה בין קפדנות ושמירה על כללים ובין רגישות.
לעתים קרובות העזרה הטובה ביותר למתבגר היא הדרישה ממנו לקבל אחריות לתוצאות ההגיוניות של מעשיו ולהתמודד איתן  ("אתה נער טוב, אך עברת את הגבול ועליך לקבל אחריות לתוצאות"). דרישה זו צריכה להיות מלווה באכיפה ובסנקציות, מתוך עמדה של אכפתיות ודאגה ולא מתוך עוינות ונקמנות. עמדה שכזו תשפיע על המתבגרים לבחון מחדש את התנהגותם.
חשוב להדגיש בהקשר זה כי המבוגר אחראי כלפי המתבגר, אך אינו אחראי למעשיו של המתבגר.
רגישות קשורה בכבוד ובדרך ארץ. בחירת המילים הנכונות וטון דיבור הולם לא יפגעו בערכו העצמי של הזולת. אדם רגיש יודע גם לבקש  סליחה ("טעיתי, לא הייתי צריך לבייש אותך לפני אחרים").
כבוד ודרך ארץ הם דברים "מידבקים".
אומץ
מספרים על הרשל'ה שאמר פעם: "מעולם לא מצאתי בעיה שלא יכולתי להתחמק ממנה".
בניגוד לדרך חמקנית זו, אנשים אמיצים מוצאים בתוכם את היכולת והאומץ לעמוד פנים אל פנים מול בעיות קשות וכואבות ולא להתחמק מהן, גם אם הדבר כרוך בהתגברות על פחד או בחוסר פופולריות.
אנשים אמיצים הם מודל להזדהות ולחיקוי.
כשם שאלימות מאופיינת ב "אפקט אדווה", כך גם התערבות אמיצה יש בכוחה להשפיע על הסביבה. כאשר מבוגרים חושפים באומץ את אמונתם, ומתמודדים עם קשיים וכישלונות - מעשיהם משפיעים לטובה. מתבגרים נוטים לקבל השראה מאנשים שפועלים בהלימה לאמונותיהם.
לסיכום
מדוע חשוב להתחיל בתוכנית עם המבוגרים, אף על פי שהתלמידים הם המבצעים את רוב מעשי האלימות? על המבוגרים לתת את הדעת תחילה לערכיהם ולהתנהגותם כדי להיות שלמים עם עצמם וכדי להוות מודל לתלמידים.
לפיכך יש להבטיח שכל חברי הצוות יהיו מחויבים לקביעה: "אפס סובלנות לאלימות", ושהמדיניות, דרכי הביצוע והמסגרות יעמדו במבחנה של אמירה זו.
כאשר בעלי הסמכות אינם מבצעים את מה שהם מטיפים לו, ואינם משתפים פעולה בתוכנית שעליה הסכימו, מאבדת הסמכות את הפוטנציאל החיובי שטמון בה ועלולה לשמש לרעה.
היסוס, בלבול  וחוסר עקביות מצד המבוגרים גורמים לאובדן אמון ולחוסר מוטיבציה לשיתוף פעולה בקרב המתבגרים.

• לפיכך, הסמכות מחייבת!
 

 

Dedicated by Rabbi Dr. Joseph and Blanche Katz Renov in honor of the Children of AMIT