מהי אלימות? מדוע חשוב להגדיר אותה?

(מעובד על פי הספר "לכבד ולהגן" בהוצאת מכון ג'ונסון - ארה"ב)

לא ניתן למנוע אלימות  ללא הסכמה על מהותה וללא פעולה עקבית.
על מנת להחליט יחדיו על יעדים ודרכי פעולה למניעת אלימות, חייבת להיות הגדרה ברורה, מובנת ומקובלת על כל באי בית הספר.
כדי להיות עקביים, חשוב שהצוות החינוכי יסכים על התנאים המונעים אלימות.
בנושא זה אין מקום לעמימות, להססנות, או לאינטרפרטציה אישית - סובייקטיבית.

 

לאלימות בחברה פנים רבות. בדרך כלל אנו חושבים על:
• אלימות במשפחה  - בין בני זוג, בין הורים וילדים, בין אחים ובין קרובי
    משפחה, וגם התעללות בין בני אדם הגרים ביחד.
• אלימות בין מכרים - הכוללת ידידים, חברים לכיתה, חברים לעבודה
    ואחרים.
• אלימות שבאקראי - הנובעת מכעס, פחד, קנאה וכיו"ב. אלימות מהסוג הזה
      הינה כה בלתי צפויה שהיא גורמת להרגשת חוסר אונים.
ניתן לעמוד על קטגוריות נוספות:
מלחמה, דעות קדומות , אלימות אישית או קבוצתית כלפי הסביבה, אכזריות כלפי חיות ועוד.
רשימת סוגי האלימות ומעשי האלימות שניתן להתווכח עליהם היא ארוכה, כי אלימות של אדם אחד מתפרשת כהקנטה אצל אדם אחר , או אולי כגילוי לב, ככנות או כמימוש הזכות לחופש הדיבור.
אלימותו של תלמיד אחד מתפרשת כתחרותיות אצל תלמיד אחר. דחיפה של תלמיד אחד מתפרשת כשובבות אצל מישהו אחר.
הקושי הגדול בהתערבות לשם מניעת אלימות הוא ההכרעה איזה מעשה דורש את התערבותנו. קיים רצף של התנהגויות אלימות החל מהתנהגות גסה ובוטה, כגון הידחפות לתחילת תור, וכלה באכזריות מחפירה כגון רצח עם.
גם המילון אינו מבחין בכך, ומשתמש במושג  אלימות לגבי רמות שונות של פורענויות.
 

 כדי לנסות לגבש הגדרה לתופעת האלימות אנו צריכים לשאול את עצמנו:
מהו המכנה המשותף לכל מעשי האלימות?

מעשי אלימות הם מעשים הגורמים נזק או מאיימים  בגרימת נזק לאדם או לרכושו - יהיה זה נזק פיזי או כל נזק אחר.

האדם הפוגע - פולש, שולט, הורס, מפחיד, פוגע בכבוד , מקלל, מחרף ומגדף.

למעשה אלימות יש כתובת: הוא פוגע בקורבן!

הנפגע מרגיש לרוב שפלשו לפרטיותו, השפילוהו, פגעו בכבודו, הפרו את ביטחונו האישי, ועל ידי כך נפגעו רווחתו, בריאותו הנפשית, ביטחונו האישי וכבודו העצמי.

בין אם המעשה בוצע הלכה למעשה או שהוא בבחינת איום - שתי התופעות חמורות.

 

אנו שומעים לא פעם: "לא התכוונתי לפגוע "
עד כמה חשובה הכוונה?
האם מעשה אלימות מוגדר על פי ההתכוונות? האם רק אז ניתן לסווגו כאלים?

 

התשובה היא  לא ! 
יש לא מעט מקרים שבהם בני אדם מוקפים בהמון מתלהם, נדבקים ברוח אלימה של אספסוף מתפרע ומשתלבים במעשי אלימות שלא בכוונה תחילה.
לעתים נגרם נזק פיזי ונפשי רב  על ידי אנשים מן השורה, שפועלים ללא שיקול דעת, ללא מודעות וללא מחשבה תחילה.
אם אין התייחסות ותגובה למעשים אלימים, יישאר העבריין בשלו: ללא מודעות לבעיה לא יחול אצלו שינוי התנהגותי.
מעבר לכך, במקרה של הימנעות מטיפול במעשה אלימות, יישאר הקורבן ללא התייחסות וללא התחשבות, והמסר לגביו ברור: הפגיעה בו אינה חשובה.
עובדה מצערת היא שבני נוער רבים אינם מודעים כלל לכך שהם פוגעים באחרים.
השפלות מילוליות, דחיפות, טרטורים ואפילו הרס של רכוש פרטי אינם נחשבים. אלה מעשים ש "אין להתרגש מהם", הם נחשבים כמעשי קונדס, מעשי חיקוי של דמויות "מופת" בחבורה, מעשים שבנורמה.
כאשר נאמר להם שהם פגעו במישהו, הם נראים מופתעים. הם אינם מגלים סימני אכפתיות.
בני נוער אלה אינם בהכרח חסרי מצפון. הם לא פוגעים מתוך כוונה לפגוע, אלא משום שעדיין לא הפנימו את חשיבותה של התייחסות לרגשותיו של הזולת, ולא פיתחו אמפתיה ורגישות לאחר.
במקרים רבים ייתכן שהם עברו תהליך של הפחתת רגישות לזולת, המוביל בקלות לאלימות.
מטרת התפיסה החינוכית העומדת בבסיס התוכנית אינה ענישת העבריין. היא מתייחסת גם למעשים שלא בוצעו מתוך כוונה לפגוע, ולמעשים שמקורם בבורות , כשם שהיא מתייחסת למעשים אלימים שנעשו בכוונה תחילה. לשניהם תוצאות הרסניות, ושניהם עלולים לגרום לאלימות גוברת ומתפשטת.

 

Dedicated by Rabbi Dr. Joseph and Blanche Katz Renov in honor of the Children of AMIT